למה לקח לי שבע שנים להפוך לטבעונית

או- איך לבצע שינויים גדולים בזמן ובקצב המותאמים לנו באמת

השיתוף הזה הוא למען כל מי שמצא את עצמו מנסה להיות טבעוני ולא מצליח ואז מצא את עצמו מוותר, או אולי בעצם לכל מי שניסה לעשות שינוי גדול מאוד בחייו, מכל סוג, ומצא שהאתגר ממש גדול בשבילו.

אז אני סופסוף יכולה להגיד באופן רשמי שאני טבעונית!

זה לקח לי בערך שבע שנים להגיע לרגע הזה ושבע השנים האלה היו אחד האתגרים הגדולים שלי. התחלתי מלא לשתות חלב, המשכתי ללא לאכול מוצרי חלב בבית (ביצים כן, דבש כן) אבל מחוץ לבית- לאכול כל מה שאני רק רוצה. בהמשך הפסקתי לאכול ביצים, למעט ביצים שגדלו אצל תרנגולות בחצר של ההורים שלי במושב (שכיום גם אותן אני לא אוכלת). ואז היו עוד כל מיני כללים- למשל: בחו"ל מותר לאכול מה שאני רוצה, בארץ אני טבעונית. בסוכות גיסתי מכינה את עוגת הפבלובה בערך הכי טעימה בארץ- מותר, בשבועות אמא שלי מכינה פשטידת תפוחי אדמה מטורפת- מותר. בשאר השנה אני טבעונית.

וכך בצעדים קטנים, של כל פעם עוד קצת, ובהרחבת הידע שלי על טבעונות, והאהבה שלי למצוא את עצמי במטבח הרבה יותר שעות (לפעמים עד שעות מאוחרות ממש) כי צריך שהתזונה תהיה גם מאוזנת, ועשירה בכל מה שצריך להיות בה- הגעתי לזה. זה לא קרה ביום אחד, אלא בשבע שנים. לא האמנתי שזה יהיה מאתגר כל כך אבל לצד האתגר זה היה תהליך מאוד משחרר כי לא הגבלתי אותו בזמן ולא הצבתי לעצמי מטרות לא ריאליות, פשוט הייתי קשובה לקצב שבו הוא צריך לקרות, לחשקים שלי, לאמונה שלי. ובכל פעם שבה החלטתי "לחטוא" שאלתי את השאלה: "האם זה שווה את זה?" כשזה לא היה שווה את זה- לא אכלתי. וכשזה כן היה שווה את זה (כמו עם הפבלובה וכמו עם הפשטידה)- אכלתי לגמרי, ובתאווה גדולה שאין בה רגשות אשם!

הרגע המשמעותי ביותר היה כשממש לא היה בא לי לאכול פבלובה בחג סוכות האחרון למרות שכולם התענגו עליה ואני יודעת שהיא נהדרת!

בגדול הפוסט הזה סופר ארוך והוא על נושא לכאורה לא כזה חשוב, כמו הרגלי התזונה של עפרי זר, אבל בעצם אני רוצה להגיד שאני מאמינה שכל שינוי, אם הוא משמעותי מספיק עבורכם, הוא גם אפשרי ויש לו קצב, זרימה וחיים משלו.