מותר לפעמים להתפשר על בינוניות

אחד הפחדים הכי גדולים שלי (או אולי של כולנו או לפחות של הרבה מאיתנו) הוא להיות בינונית, לפעמים זה יותר מפחיד מלהיות גרוע לגמרי. כי אם אני גרועה במשהו, אז לא אבחר בו להיות המקצוע שלי, או שאני אלך לטפל בזה אם זה משהו שחשוב לי, או שאני אלחם בזה בכל הכוח כדי להצליח.

לעומת זאת, בשביל משהו שאני בינונית בו, אני לא אתחיל להילחם, אני לא אשקיע המון משאבים בהדרכה או טיפול, הסיכוי הכי סביר זה שפשוט אימנע ממנו, כדי לחסוך לעצמי את הפדיחה..

אני זוכרת שבאיזושהי שיחה מאוד רגישה עם חבר קרוב לפני שנים הוא אמר לי משהו כמו "את מתפשרת על בינוניות". וואו, אף פעם לא נפגעתי ככה.. לא לפני הרגע הזה ולא אחריו. זה נורא העליב אותי. עד אז כל החיים די שאפתי לשלמות ורדפתי אחריה בלי לראות בכלל כמה רגעים בינוניים וחסרי דרמה נפלאים מתרחשים בדרך, לא הבנתי מאיפה המשפט הזה בא לי.

השנה נלחמתי בפחד, החלטתי שאני מתרגלת בינוניות. נכנסתי לכל מיני סיטואציות שבהן אני לא ממש מצטיינת, אני די בינונית (לדעתי), ונתתי לזה להיות... לראות איך אני מרגישה, לראות עד כמה הסביבה מכילה ומקבלת את זה. לא גיליתי לאף אחד מסביבי שלדעתי, ברגע זה, אני ממש בינונית, וגם לא התנצלתי (אולי קצת..). חקרתי את התגובות והמבטים וכשגיליתי סבלנות והכלה מצד הסביבה, הופתעתי לגלות כמה מוטיבציה זה נתן לי לשאוף ליותר, להתאמץ יותר לפעם הבאה, לגדול ולהשתפר (ואני עדיין צריכה להשתפר אבל זה לא מפחיד כמו קודם ואני "על זה"). ובמקומות שהגעתי אליהם בינונית והסביבה לא הכילה את זה, התרסקתי.. הייתי ממש עצובה. בגדול הסתובבתי והלכתי אבל גם השלמתי עם זה, "זה לא המקום בשבילי".

בתחום הבינוניות אפשרתי לעצמי השנה לחזור להיות ילדה, וממש להכיר אותו, ללמוד אותו מאפס, בלי דעות קדומות. עברתי עם עצמי איזשהו מסע השנה, ואני מבינה עכשיו טוב יותר שבינוניות זו לא איזו תווית שנדבקת אליי ועכשיו היא כתם לכל החיים. בינוניות מאפשרת הרפתקאה, חקירה, הרחבת היכולות והאפשרויות שיש לי להציע לעולם, הכרות עם אנשים חדשים ומכילים ובעיקר--- סביבה שיש בה תמיכה והכלה, היא סביבה שבה כל בינוניות יכולה להפוך לבינונית פחות ופחות עם כל מילה טובה, חיוך או חיבוק אוהב.

השנה הצלחתי לעשות הרבה יותר דברים שאני אוהבת ועושים לי טוב בזכות זה שברגע אחד אמיץ החלטתי שאני מוכנה "להתפשר על בינוניות".

וכמובן.. שאני חייבת לסיים את כל זה עם איזשהו מסר.. אחרת למה לכתוב את כל זה? האמת, ש"בינוניות" היא דבר שנשאר תקוע במקום כי בדרכ אנחנו נוטים להפלות אותה ולטפח יותר את אחותה המוצלחת "מצוינות". ננסה להשקיע קצת יותר במה שבינוני, נחבק ונאהב אותו והוא יקבל המון כוחות לשאוף גבוה יותר ולגדול יותר מכפי שייחלנו לו. לאחות הזנוחה והמקופחת, "בינוניות" יש פוטנציאל גדילה הרבה יותר גדול מלמצויינות.. כי היא כבר מצויינת. בינוניות יכולה לגדול להיות כל כך מוצלחת, היא סהכ רוצה שיכילו, יקבלו, יחייכו אליה ויחבקו אותה. היא תגדל מעצמה בזכות ארבעת אלה.