על תפוחים שנופלים קרוב או רחוק מהעץ

שנה למותו של אבא שלי. כמה מילים על זה שנולדתי להורים הנכונים לי ועל תפוחים שנופלים קרוב או רחוק מהעץ:

כשהייתי ילדה די צעירה כתבתי להורים שלי ברכה ליום הנישואים. כתבתי שם על זה שהרבה פעמים הורים רוצים שה"תפוחים" שלהם לא ייפלו רחוק מהעץ ושהילדים ילכו בדרכם ויהיו כמה שיותר דומים להם, ואילו ההורים שלי מאפשרים לכל תפוח (חמישה בסה"כ!) ליפול למרחק שהכי נכון לו. מי קרוב יותר, מי רחוק. ולפעמים הרוח מקרבת או מרחיקה כל תפוח ומאפשרת לו חיים עצמאיים משלו בעולם הזה. הרבה אהבה בין התפוחים לבין העץ החזק והיציב הזה, שהוא שני הוריי, אבל גם הרבה עצמאות וייחודיות בין כל תפוח ותפוח.

היום הייתה לי שיחה עם אמא שלי על כך שאני כבר בת 32 וחצי אבל שבהרבה הזדמנויות שהיו לי, בחרתי להישאר רווקה ושאני ממצה את חיי הרווקות ולרוב מנצלת אותם למטרות מאוד חשובות וטובות לי. והבנתי שהסיבה העיקרית לאהבה שלי לחיי כפי שהם, וליכולת שלי לא להרגיש חוסר בבן זוג כל הזמן אלא להתלהב ממה שיש לי וממה שמתאפשר לי מעצם היותי רווקה, היא כי לא מופעל עליי שום לחץ מהמשפחה ויש קבלה מלאה של חיי כפי שהם. לגבי הרבה אנשים המסרים שהם מקבלים מהבית או החברה מביאים ללחצים ודכאונות שאני לא חווה אותם.

אמא שלי הסבירה זאת כך: מבחינתי, הכי חשוב לי שהילדים שלי יהיו מאושרים. וכמובן שיהיו מועילים לעצמם ולשאר החברה. איך הם ייבחרו לעשות את זה?? לבד, ביחד, עם בני זוג, בלי ילדים, עם.. זה כבר עניין של בחירה של כל אחד מהם. אבל העיקר שכך יהיה. היא אמרה את זה ואז נזכרתי בברכה עם התפוחים שכתבתי מזמן...

הדבר שהלך איתי הכי הרבה השנה הוא האמירה של אבא שלי, שחזרה על עצמה מדי פעם: "אני גאה בכם". אמירה שפשוט יצאה מפיו בימים שהוא היה חולה ומבולבל, בקושי יכול היה לדבר אבל את זה הוא אמר.

ואני יודעת שכולנו תפוחים שנפלו להם איפשהו, בעזרת הרוח. חלקנו דומים יותר להורים וחלקנו פחות אבל דבר אחד נכון: אמא ואבא שלי הם שני אנשים שתמיד הקפידו להיות טובים ומועילים כלפיי עצמם וכלפי שאר החברה. אני חושבת שזה עבר לכל אחד ואחד מהילדים והנכדים שלהם. באופן מאוד טבעי זה עבר.