פחד במה ועוצמות פנימיות

פוסט שהכותרת שלו היא: פחד במה, עוצמות פנימיות ומציאת הבמות שהכי נכונות לי. לא מפחדת יותר.

אז.. כל הילדות היה לי פחד במה וניגנתי בכל כך הרבה קונצרטים אבל בכל פעם מחדש: רעד וצמרמורות בכל הגוף, אני קופאת מקור, שוכחת את כל התווים באמצע היצירה ומתה לרדת מהבמה ברגע זה. לא מצליחה לדמיין את כל הדברים האלה שאומרים.. "תדמייני שאת עם הפסנתר בבית ואף אחד לא מקשיב, תדמייני שככה, תדמייני שככה". לא עובד, מרגישה בנאדם הכי חסר דמיון ומעדיפה להיות חולה עכשיו או לשבור יד ולא לנגן לפני כל האנשים האלה.

מאז ומעולם לא נודעתי כאחת שמנגנת את כל הצלילים הנכונים. כל מי שמנגן איתי יודע שאני או מפספסת צלילים או ממציאה תיבות שלמות מחדש על המקום. זאת אני. פעם התייסרתי מזה, היום.. תראו גם בסרטון, אני טועה ומחייכת.. בראש חושבת לעצמי.. זאת אני.

בזמני תמיד הכריחו תלמידים ללמוד יצירות שלמות בעל פה. אני אף פעם לא הצלחתי באמת ללמוד את היצירות אז ניגנתי אותן בעל פה בקונצרט אבל תמיד תמיד נתקעתי באמצע. הרעד והקור בכל הגוף גם לא עזרו לזה.

כשפרשתי מהאקדמיה אחרי שנה אחת, התחלתי לעבוד על רפסודיה מספר 2 מאת ברהמס, אופ. 79. זה היה כבר לפני 10 שנים ואיכשהו שנים הסתובבתי עם התווים של היצירה הזאת בתיק. חושבת לעצמי היום... מה בחרתי ביצירה האובר אובר דרמטית הזאת? שדורשת ממני לטרוף את כל הקלידים בפסנתר כמו חיה עם זרועות ענקיות, ולנגן בעוצמות הגבוהות האלה.. עד כדי כך שהשכנה שלי התקשרה אליי אתמול בערב בזמן שהתאמנתי שהתינוקת שלה לא מפסיקה לבכות מרוב העוצמות האלה ואם אפשר בבקשה יותר שקט??

עברו עשר שנים מאז שבחרתי אותה להיות היצירה שמייצגת אותי הכי מכולן ואני מבינה שהיא נכנסה לי לחיים כדי שארגיש בכל גופי ונשמתי כמה עוצמה יש בי. כמה כוח צריך בשביל ללמוד, ובשביל להתמודד ולהתגבר על פחדים. כמה אומץ יכול להיות בי להיות גדולה וחזקה יותר. ולמדתי. והשבוע אני משחררת אותה... ומנגנת אותה בקונצרט בקפה "הפינה" בחיפה, מוצש 20:30. אחר כך בוחרת לי יצירה חדשה עם נושא אחר לעשר השנים הבאות, כי "עוצמה" אני כבר לא צריכה, ברהמס נתן לי המון ממנה. מחפשת נושאים שנכונים לי להיום.

בימינו... אין לי פחד במה (לא שאני מופיעה הרבה ככ..) ואני לא מתנצלת על טעויות בנגינה יותר.. והחוכמה האמיתית היא לנגן בבמות ובתנאים שמותאמים ונכונים לי.